אֵלּוּ צְבָעִים קַיָּמִים בְּרַמְזוֹר לְהוֹלְכֵי רֶגֶל?

לָמָּה נִבְחֲרוּ דַּוְקָא הַצְּבָעִים יָרֹק וְאָדֹם כְּדֵי לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָרַמְזוֹר? הָאוֹר הָאָדֹם הָיָה מְקֻשָּׁר מֵאָז וּמִתָּמִיד לְדָם וּלְסַכָּנָה, וְלָכֵן טִבְעִי שֶׁיַּתְרִיעַ עַל מַצַּב עֲצִירָה. הַצֶּבַע הַיָּרֹק מַגִּיעַ מֵעוֹלָם הַשַּׁיִט: לְפִי חֻקֵּי הַתַּעֲבוּרָה הַיַּמִּית, אֳנִיּוֹת נִדְרָשׁוֹת לְהַדְלִיק אוֹר יָרֹק עַל הַדֹּפֶן הַיְּמָנִית שֶׁלָּהֶן וְאוֹר אָדֹם עַל הַשְּׂמָאלִית. כְּשֶׁשְּׁתֵּי סְפִינוֹת מִתְקָרְבוֹת זוֹ לָזוֹ, זֹאת שֶׁרוֹאָה אֶת הָאוֹר הַיָּרֹק שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ תַּמְשִׁיךְ לָשׁוּט, בְּעוֹד שֶׁהַסְּפִינָה הַשְּׁנִיָּה הִיא זוֹ שֶׁצְּרִיכָה לְהָאֵט אוֹ לַעֲצֹר.

לְרַמְזוֹר הַמְּיֹעָד לִכְלֵי רֶכֶב יֵשׁ בְּנוֹסָף לַפָּנָס הָאָדֹם וְלַפָּנָס הַיָּרֹק גַּם פָּנָס צָהֹב בַּמֶּרְכָּז. מַטְּרָתוֹ שֶׁל הַפָּנָס הַצָּהֹב הִיא לִרְמֹז לַנֶּהָג שֶׁיֵּשׁ לְהִתְכּוֹנֵן לְשִׁנּוּי בֵּין מַצָּב שֶׁל עֲצִירָה לְמַצָּב שֶׁל נְסִיעָה, אוֹ לְהֵפֶךְ. חָשׁוּב לָדַעַת שֶׁלִּפְעָמִים רַמְזוֹר לְהוֹלֵךְ רֶגֶל יָכוֹל לִהְיוֹת יָרֹק בִּזְמַן שֶׁגַּם מְכוֹנִיּוֹת מֻרְשׁוֹת לַעֲבֹר. בְּמַצָּבִים כָּאֵלּוּ, זְכוּת הַקְּדִימָה נְתוּנָה לְהוֹלְכֵי הָרֶגֶל – אֲבָל לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן כְּדַאי לִבְדֹּק לִפְנֵי שֶׁחוֹצִים, שֶׁאֵין מְכוֹנִית בָּאֵזוֹר.