הורה? תלמד לדבר חיובית
הבוקר ישבתי עם הבן הקטן שלי, אוהד, בן שלוש וקצת, לראות טלויזיה. זה מין טקס כזה שקורה לאחרונה כמעט בכל בוקר. אחרי שמצליחים להוציא אותו מהמיטה (משימה לא פשוטה בפני עצמה), הוא יושב להתעורר סופית מול הטלויזיה, צופה בפרק או שניים של סדרה המתאימה לגילו, תוך כדי אני כבר מלבישה אותו ובסוף מסיימים להתארגן והולכים למעון. כן, אני יודעת שטלויזיה על הבוקר היא לא בדיוק תזונת גורמה למוח, אבל בילד השלישי אתה כבר משחרר ופחות אכפת לך מה אומרים.
אז נחזור לסיפור: שאלתי את אוהד באיזו סדרה הוא רוצה לצפות. הוא לא ידע מה לענות. הסתכלנו ביחד על המבחר ב-VOD. "רוצה תומס הקטר"? "לא". "רוצה מיקי מאוס?" "לא". "רוצה דורה?" "לא". "אז מה נשים?" הילד ענה: "משהו נחמד". "אתה רוצה שאני אבחר?" שאלתי אותו. הקטנצ'יק הנהן. אז שמתי לו פרק של "גורים וחברים". אחרי 3 דקות של צפייה הבחור פסק: "לא. אני רוצה דורה". העברתי לפרק של דורה ומשם הכל זרם בצורה די חלקה.
כשאנחנו מבטאים בצורה ברורה את הרצון שלנו, אז מי שמקשיב לנו גם יכול להבין אותו ויכול להיענות לו ולעזור לנו. במקרה של הבן הצעיר שלי, כל זמן שהוא לא אמר לי מה באמת מתחשק לו לראות, לא יכולתי להיענות לרצון שלו, אפילו שממש רציתי לעזור: ידעתי באיזה תכניות הוא לא רוצה לצפות, אבל לא ידעתי במה כן. זה היה לא יעיל ותיסכל את שנינו.
במה כדאי להתחיל
תשימו לב מתי זה קורה לנו בחיים, ובפרט מול הילדים שלנו: הרבה פעמים אנחנו אומרים להם מה לא לעשות, במקום להגיד להם מה כן לעשות. התוצאה היא שהם לא תמיד מבינים או לא זוכרים מה הם כן אמורים לעשות ואז פספסנו את המטרה...
אז מה עושים עם זה?
אז עכשיו, שאתם מודעים לעניין הזה, תעצרו רגע. תעצרו לפני שאתם אומרים משהו למי שעומד מולכם. תבחנו את מה שהולך לצאת לכם מהפה: האם המסר מבטא את מה שאתם רוצים שיקרה? או שאולי הוא מבטא את מה שאתם רוצים שלא יקרה? או שאולי בכלל אתם נוזפים במישהו ולא מבטאים את הרצון שלכם.
הנה דוגמה: נוסעים באוטו. במושב האחורי הטונים עולים והילדים צועקים. הצעקות מפריעות למי שנוהג והוא (או היא) מתקשים להתרכז בנסיעה.
הנה מספר תגובות אופייניות: באיזו מבין שלוש התגובות הנהג מבטא את הרצון האמיתי שלו?
"תפסיקו כבר לצעוק!!! הצעקות שלכם מפריעות לי להתרכז בנהיגה"
"למה אתם צועקים???"
"תדברו בשקט, הצעקות שלכם מפריעות לי להתרכז בנהיגה".
בתגובה הראשונה הנהג אמר מה הוא לא רוצה: הוא לא רוצה צעקות. אבל הוא לא המשיך ופרט מה הוא כן רוצה. יכול להיות שזה נראה לכם ברור, שההפך מצעקות זה שקט. אבל זה לא בהכרח ברור לילדים: הם יכלו לפצוח בשיר, לדוגמה. זה גם לא צעקות, אבל אולי יפגע בריכוז של הנהג באותה המידה. זה לא יביא את התוצאה שהוא ייחל לה.
בתגובה השנייה אין בכלל שום בקשה. זו רק ביקורת המנוסחת כשאלה. זה בטח לא משקף את הרצון של הנהג. רק התגובה השלישית מכילה את הבקשה לפעולה שהנהג רוצה שתתבצע, מלווה בהסבר שעוזר להבין את המניע שעומד מאחורי הרצון לשקט.
לסיכום
רוצים תוצאות ושיתוף פעולה? תתחילו לבחון את מה שאתם אומרים ולהתנסח בצורה חיובית. להגיד מה שאתם כן רוצים ולא מה שאתם לא רוצים. עוד תוצר לוואי, כשאנחנו מנסחים משהו כבקשה, גם הטון שלנו מתאים את עצמו לבקשה ויוצא פחות כועס ויותר מתון.
ובנימה רוחנית משהו: הרבה פעמים גם אנחנו עם עצמינו נמצאים במין בלבול. אנחנו יודעים מה אנחנו לא רוצים, אבל לא בטוחים מה כן. או שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים אבל זה יוצא החוצה הפוך: אני לא רוצה להיות במינוס, אני לא רוצה להיות לבד, אני לא רוצה להיות שמנה... כשאתם מספרים לעצמכם מה אתם לא רוצים, אתם מתמקדים בשלילי. תשנו את הפוקוס שלכם. תתמקדו בחיובי: אני רוצה שיהיה לי כסף, אני רוצה בן זוג, אני רוצה להיות רזה יותר. העולם מאזין. הוא ידע איך לעזור לכם.
Comments